ותחבורה בע"מ נ' סבח ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה נזקי רכוש לרכב בגין תאונה מיום 01.11.10.

2. בכתב התביעה נטען כי ביום 01.11.10, עת נסע רכב התובעת, מסוג יונדאי אקסנט מ.ר. 85-167-73, לפתע הגיח ממולו רכב מסוג מזדה מ.ר. 19-049-66, סטה אל נתיב רכב התובעת ופגע בו.

3.נתבעים 1-2 טענו בכתב ההגנה כי רכב הנתבעת 3 מסוג פיג'ו, מ.ר. 68-460-59, הגיח מאחורי רכב נתבע 1, פגע בו מאחור והדף אותו לנתיב הנגדי, לעבר רכב התובעת.

4. נתבעת 3 טענה בכתב ההגנה כי עת נסעה ישר בנתיב נסיעתה מדרום לצפון, לפתע רכב נתבעים 1 פנה פניית פרסה מהנתיב הנגדי, מבלי לשים לב לדרך ומבלי לתת לנתבעת 3 זכות קדימה.

דיון

5.נהג התובעת, מר איתי פוקס, מסר בעדותו כי הוא נסע מדרום לצפון בכביש בינעירוני, שבו בכל מסלול שני נתיבים ובאמצעו אי תנועה ברוחב 2-3 מטרים שבו גינה. לדבריו, לפניו, במרחק של כ- 50-100 מטרים, נסע רכב אשר ביצע סיבוב פרסה ואז רכב שהגיע מהכיוון הנגדי, עלה על אי התנועה ופגע ברכב התובעת בצדו השמאלי. נהג התובעת לא ידע לומר את זהות כלי הרכב אשר התנגש ברכב התובעת וכן את זהות כלי הרכב אשר התנגש ברכב אשר התנגש ברכב התובעת, אך מעדויות נתבעים 1 ו-3, ברור כי הרכב אשר התנגש ברכב התובעת, היה רכבו של נתבע 1 והרכב אשר התנגש ברכב נתבע 1 הוא רכב נתבעת 3.

6.נהג התובעת, הדגים באמצעות מכוניות את ההתנגשות בין רכב נתבעת 3 לבין רכב נתבע 1. לפי הדגמתו, חזית רכב נתבעת 3 התנגשה בצדו הימני אחורי של רכב נתבע 1. נהג רכב התובעת הוסיף ואמר: "יכול להיות שזו לא הייתה בדיוק הפינה האחורית ימנית, יכול להיות שהוא התנגש בחלק האחורי של הרכב שביצע את פרסה". (פרוט' עמ' 3 ש' 31-32).

7.נתבע 1 מסר בעדותו כי הוא ביקש לבצע סיבוב פרסה. לדבריו, בנתיב נסיעתו, לפני הפניה, היה פס עצירה לבן והוא עצר לפני פס העצירה. לדבריו, הוא לא ראה את רכב נתבעת 3 לפני שהחל את פניית הפרסה. הוא ביצע את סיבוב הפרסה, המשיך לנסוע כ- 15 מטר ואז רכב נתבעת 3, אשר הגיע במהירות מופרזת, התנגש ברכבו. לדבריו, הוא ניסה לעצור, לחץ על דוושת הבלם, רכב נתבעת 3 גרר את רכבו על אי התנועה ואל המסלול הנגדי ואז רכב נתבע 1 התנגש ברכב התובעת. (פרוט' עמ' 8 ש' 31-32. עמ' 9 ש' 13-14, ש' 18-19).

8.נתבעת 3 מסרה בעדותה כי היא נסעה במהירות של כ- 50 קמ"ש וכי רכב נתבע 1 פרץ לפתע לתוך הכביש וביצע פניית פרסה. לדבריה, היא בלמה במהירות, סובבה את ההגה שמאלה כדי להימנע מפגיעה ברכב נתבע 1 וקרוב למקום הפניה, היא התנגשה בחלקו האחורי של רכב נתבע 1. לדבריה, כתוצאה מההתנגשות, רכב נתבע 1 ורכבה נגררו לתוך אי התנועה. (פרוט' עמ' 10 ש' 3-8. עמ' 15 ש' 5, ש' 10-14).

9.כאמור לעיל, נתבעת 3 טענה כי היא נסעה במהירות של כ-50 קמ"ש. בחקירתה הנגדית טענה כדלקמן:

"ת. אני יצאתי מרמזור אדום מצומת לא היתה לי אפילו אפשרות להאיץ לא הייתי יכולה להגיע למהירות שגבוהה מ- 50 קמ"ש, הייתי בסך הכל ביציאה מרמזור לא יכולתי להגיע לגבוה מ- 50 קמ"ש.

ש. מה היה המרחק מהצומת שהתחלת את הנסיעה מהצומת ועד למקום התאונה

ת. אני יכולה להעריך בלבד בסביבות פחות ממאה מטר". (פרוטוקול עמ' 12 שורות 26 – 29).

כמו כן, לדברי נתבעת 3, הגם ששדה הראיה בכיוון נסיעתה היה שדה ראיה טוב והמקום היה יחסית מואר. (פרוט' עמ' 15 ש' 18, 22). היא ראתה את רכב נתבע 1, לראשונה, רק כאשר הייתה במרחק מטרים בודדים ממנו. כך עדותה בחקירה הנגדית:

"ש. מה המרחק שאת רואה את הרכב שביצע פניית פרסה

ת. שניים שלושה מטר, כמה מטרים בודדים". (פרוט' עמ' 14 ש' 2-3).

10.העובדה שנתבעת 3 התנגשה בחזית רכבה בחלקו האחורי של רכב נתבע 1, מוכיחה כי עוד קודם להתנגשות בין כלי הרכב, נתבע 1 הספיק להשלים את פניית הפרסה ואף ליישר את רכבו במסלול הנסיעה הנגדי. רק לאחר מכן, רכב נתבעת 3 התנגש ברכבו. זאת ועוד, נתבעת 3 אישרה בחקירה הנגדית כי נתבע 3 סיים את סבוב הפרסה במלואו. כך חקירתה הנגדית:

"ש. אבל את לא מכחישה שב[עצ]ם כשהוא מבצע את פניית הפרסה כל החזית האחורית שלו היתה מול עיניך

ת. הוא הספיק לסיים הוא התפרץ בצורה מהירה מאוד.